פני תהום

בפני התהום, פני השטח אינם מראים כיצד הם נפתחים. שכבות זוהרות מתרחבות כאוויר רווי אור, בעוד הכחול העמוק מצטבר תחתיהן כמסה שקטה ובלתי ניתנת למדידה. זהו לא נוף, אלא מצב קדמוני רגע לפני צורה, לפני הבחנה.

החומר נע בין התגלות להיעלמות, מותיר עקבות תנועה עדינות, כמו נשימה שאינה נראית, אך מורגשת. אין כאן גבול ברור בין מים לאור, בין עומק לפני השטח – רק מתח מתמשך ביניהם. עבודה זו אינה מבקשת להסביר. היא מכילה.

וככל שהמבט שוהה בה זמן רב יותר, כך התהום נפרשת עמוק יותר.

ציור אקרילי מאת אירנה סנדלר.