והיה אוויר

בעבודה זו, העולם כבר לא נהיה – הוא מתחיל לנשום. אחרי דחיסות וחושך, מרחב צף ועולה, מרחב שבו צורות עדיין אינן מוגדרות, אך התנועה כבר אפשרית. צבע הופך לאור. הוא לא מכיל, הוא מתפזר, כמו נשימה, כמו עקבות נוכחות שלא ניתנת לקיבוע.

האור אינו פורץ דרך – הוא נמס, הופך להיות חלק מהאוויר עצמו. המשטח משחרר את כובדו. הוא כבר לא כולא – הוא מרפה. זו אינה תמונה, גם לא מצב – זוהי הפסקה שבה מופיע איזון.

ובתוך שקיפות זו, עולה תחושה: שהעולם כבר נוצר, אך עדיין אינו נקרא בשמו. הוא פשוט קיים – כמו נשימה.

ציור אקריליק מאת אירנה סנדלר.