יהי אור

זו אינה תמונה ולא נוף, אלא מצב, המתגלה על סף הנראה. דרך מרקם צפוף, כמעט אדמתי, מתחילה תנועה לצוץ, כאילו האור מנסה לזכור את עצמו מתוך החומר. אין כאן מרכז, רק מתח שבו הצבע הופך לנשימה: חם, כמו אש פנימית, וקריר, כמו צל של זיכרון.

צורות עמוקות, כמעט שחורות, אינן מכלות – הן מכילות, אוספות בתוכן שקט שממנו נולדת נוכחות. עבודה זו מדברת על מה שאינו ניתן לשם ישיר – על הנסתר, על מה שנותר מתחת לפני השטח ובכל זאת מנחה את המבט. היא אינה חושפת את עצמה בבת אחת. היא מבקשת דממה.

ובדממה הזו, מתעוררת תחושה כאילו בתוך הצופה עצמו אותו אור כמעט בלתי מורגש מתחיל להידלק.

ציור אקריליק מאת אירנה סנדלר.