אירנה סנדלר היא רופאה ברפואה אסתטית ואמנית העוסקת בממשק שבין מדע, זמן וחומר. הפרקטיקה האמנותית שלה צמחה משנים של ניסיון רפואי. באמצעות עבודתה עם העור האנושי – הגבול העדין והרגיש ביותר בין עולמו הפנימי של האדם למציאות החיצונית – היא מתבוננת יום-יום כיצד הגוף נושא בתוכו את זיכרון הזמן. העור זוכר הכל: מתח, לחץ, אובדן גמישות, נזקים מיקרוסקופיים, ותהליכי ריפוי והתחדשות.

זיכרון הזמן הזה הפך בהדרגה לנושא המרכזי בחקירתה האמנותית. בעבודתה, סנדלר ניגשת אל הבד כאל משטח חי, כמעט כמו עור. ציור, עבורה, אינו רק דימוי, אלא מרחב שבו החומר עובר תהליכים של לחץ, מתיחה, פיצוח והתחדשות. היא עובדת בשכבות של משחות טקסטורליות, חומרים דמויי תחבושות, פיגמנטים מינרליים וציפויים מתכתיים. חומרים מיושמים, נשברים ונבנים מחדש.

כל שכבה נושאת את עקבות הפעולה, בדומה לאופן שבו רקמות הגוף שומרות את סימני הזמן. הטקסטורה בעבודתה הופכת לשפה עצמאית.
היא מעוררת בו זמנית סדקים גיאולוגיים של האדמה, קירות עתיקים והמבנה המיקרוסקופי של העור האנושי. סדקים, מתחים וצפיפות החומר יוצרים נוף ייחודי – נוף של זמן. צבע מתפקד כאנרגיה. כחולים עמוקים יוצרים תחושה של מרחב פנימי ודממה. התפרצויות אדום מזכירות את פעימת החיים. פיגמנטים של אדמה מחזירים את הצופה לחומר הקמאי.


עבודותיה של סנדלר אינן מתארות אובייקטים.
הן מתעדות תהליכים. הן עבודות על מתח ואיזון, על פירוק מבנה ועל צמיחת צורה חדשה. בפילוסופיה הרפואית שלה, סנדלר ידועה בגישתה לפנים כארכיטקטורה מאוחדת של זמן. שיטתה אינה מבוססת על הוספת נפח, אלא על השבת איזון והרמוניה טבעיים.

אותו רעיון עומד בבסיס הפרקטיקה האמנותית שלה. ציוריה חוקרים את מצבו השברירי של החומר בין התפוררות והיווצרות מחדש. על גבול הרפואה והאמנות, סנדלר יוצרת מרחב ייחודי שבו הגוף, הזמן ו
החומר מתחילים לדבר באותה שפה.