כשהרפואה פוגשת אמנות: העולם שמאחורי היצירות של ד״ר אירנה סנדלר

יש אמנים שהאמנות שלהם נולדת מתוך מקום אחד ברור: נוף, דיוקן, זיכרון מסוים או שפה חזותית שפיתחו לאורך השנים. אצל ד״ר אירנה סנדלר, הסיפור מורכב יותר. היצירה שלה נולדת מתוך מפגש בין כמה עולמות שהיא חיה בהם לאורך שנים: רפואה, גוף, זמן, חומר, זיכרון ורוח.

החיבור הזה אינו הופך את האמנות של ד״ר אירנה סנדלר ל״אמנות רפואית״ במובן הצר של המילה. להפך. הרפואה היא אחת השכבות שמהן נבנתה נקודת המבט שלה, לצד עניין עמוק בבריאה, באור ובחושך, בנשימה, בטבע, בזהות ובקיום האנושי. השפה הזו ניכרת בשמות היצירות ובקבוצות הנושאים החוזרות בעבודתה, מ״יהי אור״, ״אור גנוז״ ו״האור והחושך״, דרך ״מתוך בראשית״, ״שבת״ ו״רוח האלוהים״, ועד ״עם ישראל״ וסדרת ״אריכות ימים״.

אמנות עכשווית שנולדת מתוך מפגש בין רפואה, גוף וזמן

ד״ר אירנה סנדלר היא רופאה לאסתטיקה ואמנית עכשווית, והחיבור בין שני העולמות הוא חלק בלתי נפרד מהשפה שבה היא יוצרת. במשך יותר מעשרים שנה של עבודה רפואית, ד״ר אירנה סנדלר עסקה בגוף, בעור, באנטומיה ובשינויים שהזמן משאיר על האדם. באתר האמנות שלה היא מתארת את הקנבס כ״רקמה חיה של זיכרון״, והדימוי הזה מסביר היטב את הקשר שבין החומריות של הציורים לבין עיסוקה בגוף ובזמן.

אלא שביצירה של ד״ר אירנה סנדלר הגוף אינו מוצג כאנטומיה. הוא הופך למטאפורה לחיים עצמם: לנשימה, לאנרגיה, להשתנות, לשבריריות ולכוח.

הדבר מקבל ביטוי ישיר במיוחד בסדרת הציורים ״מסע הגוף והאנרגיה אל אריכות הימים״. הסדרה מוגדרת באתר כ״אנטומיה אמנותית של החיים״, כאשר כל יצירה משקפת היבט אחר של הגוף, האנרגיה והזמן, והעבודות יחד יוצרות מסע מן הנשימה הראשונה ועד לעוצמתה של מערכת החיסון. כאן הרפואה אינה רק הרקע של האמנית; היא הופכת לחומר גלם רעיוני שממנו נוצרת אמנות.

מהגוף אל הבריאה: אמנות בהשראת בראשית

אבל אם מסתכלים על מכלול היצירה של ד״ר אירנה סנדלר, מהר מאוד מבינים שהסיפור רחב יותר מגוף האדם.

אחד הצירים המרכזיים ביצירתה הוא סיפור הבריאה. ״יהי אור״, ״אור גנוז״, ״האור והחושך״, ״מתוך בראשית״, ״רוח האלוהים״, ״והיה אוויר״, ״מים ושמיים״, ״והייתה אנרגיה״, ״אדם וחוה״ ויצירות נוספות יוצרות יחד עולם שבו הבריאה אינה רק אירוע מן העבר, אלא רעיון חי: כיצד חומר הופך לצורה, כיצד אור נולד מתוך חושך, כיצד משהו חדש מתחיל להתקיים.

ביצירה ״האור והחושך״, למשל, ד״ר אירנה סנדלר אינה מתארת סצנה מתוך סיפור הבריאה. היא מתייחסת אל האור והחושך כאל שני מצבים המגדירים זה את זה. הקו האנכי ביצירה הופך לציר של הפרדה וסדר, והלבן, הכחול והצהוב מקבלים תפקיד רעיוני ולא רק צבעוני. כפי שד״ר אירנה סנדלר כותבת על העבודה, זה אינו רגע בריאת העולם אלא הרגע שבו העולם מתחיל לקבל סדר ומשמעות.

זה בדיוק המקום שבו האמנות המופשטת שלה מקבלת את הכוח שלה: היא אינה צריכה לצייר את הסיפור כדי לעסוק בו.

אור, חושך וחומר: השפה החזותית של ד״ר אירנה סנדלר

האור חוזר שוב ושוב ביצירות של ד״ר אירנה סנדלר, אבל לא רק כאפקט חזותי. הוא הופך לנושא בפני עצמו.

יש את האור הגלוי של ״האור״, את האור הנסתר של ״אור גנוז״, את המתח שבין אור לחושך, ואת האור שמופיע דרך שכבות, מרקמים והבדלים בחומר. באתר האמנות של ד״ר אירנה סנדלר מופיעות יצירות רבות הבנויות סביב המושגים האלה, ובהן גם ״שער האור״ ו״אור הגניזה״.

החומר חשוב לא פחות.

ד״ר אירנה סנדלר עובדת באקריליק, פיגמנטים וטקסטורות, ובונה את הציורים באמצעות שכבות היוצרות עומק פיזי וחזותי. בעבודות שלה הצבע אינו נמצא רק על פני הקנבס; הוא מצטבר, נשבר, נחשף ונעלם חלקית מתחת לשכבות אחרות. כך הופך הקנבס למשטח שיש בו זיכרון של מה שהיה קודם.

זו תפיסה שמתחברת באופן טבעי גם לעבודתה של ד״ר אירנה סנדלר כרופאה: גוף האדם, כמו יצירת אמנות, אינו דבר סטטי. הוא נושא עליו זמן, שינויים, עקבות ושכבות.

שבת, שכינה ועם ישראל: כשהאמנות הופכת לסיפור של זהות

לצד הבריאה והגוף, היצירה של ד״ר אירנה סנדלר פונה גם אל עולם של מסורת, זהות וזיכרון יהודי.

״שבת״, ״שכינה״, ״מלכות״, ״רוח״ ו״עם ישראל״ אינם רק שמות של ציורים. הם פותחים שיחה רחבה יותר על שייכות, על מסורת ועל הקשר שבין אדם למקום שממנו הוא בא.

במיוחד ב״עם ישראל״, האמנות של ד״ר אירנה סנדלר יוצאת מהמרחב האישי אל הסיפור הקולקטיבי. היצירה מתייחסת לזיכרון, לשיבה הביתה ולפסיפס האנושי והתרבותי שממנו נבנה העם היהודי בישראל.

כך נוצר רצף מעניין בתוך היצירה: מן הבריאה אל האדם, מן האדם אל הגוף, מן הגוף אל הזיכרון, ומן הזיכרון אל קהילה ועם.

אמנות ורפואה: לא שני עולמות נפרדים

אולי משום כך, החיבור בין הרפואה לאמנות בעבודתה של ד״ר אירנה סנדלר אינו צריך להיות מוסבר באמצעות דימויים של ״רופא שמצייר״.

הוא עמוק יותר.

הרפואה העניקה לד״ר אירנה סנדלר שנים של התבוננות בגוף ובזמן. האמנות מאפשרת לה לקחת את ההבנה הזאת אל מקום אחר: פחות מדיד, פחות חד־משמעי ויותר פתוח לפרשנות.

ברפואה יש צורך להבין תהליך. באמנות אפשר לחוות אותו.

ברפואה הגוף הוא מערכת חיה. באמנות החומר יכול להפוך לגוף בפני עצמו.

ברפואה הזמן ניכר בשינויים. באמנות הזמן נרשם בשכבות.

וברפואה, כמו באמנות, שום דבר אינו מתקיים באמת בבידוד. כל פרט מקבל משמעות מתוך המערכת השלמה שאליה הוא שייך.

ד״ר אירנה סנדלר: אמנות שנעה בין חומר, גוף, זמן ורוח

כשמסתכלים על יצירותיו של ד״ר אירנה סנדלר כמכלול, קשה להכניס אותן לקטגוריה אחת.

זו אמנות מופשטת, אבל היא אינה מופשטת לשם הצורה בלבד.

זו אמנות עכשווית, אבל היא נשענת גם על מקורות עתיקים מאוד.

היא עוסקת בגוף, אבל אינה מציירת את הגוף באופן ישיר.

היא עוסקת ברפואה, אבל אינה מבקשת להסביר רפואה.

והיא עוסקת באור, בבריאה, בשבת, בזהות ובעם ישראל, אבל אינה מספרת את הסיפורים האלה כפשוטם.

ד״ר אירנה סנדלר לוקחת את הרעיונות האלה והופכת אותם לחומר, צבע, שכבות, תנועה ואור. התוצאה היא שפה אמנותית שנמצאת בדיוק בנקודת המפגש שבין העולם הפיזי לעולם הפנימי, בין מה שאפשר לראות לבין מה שמרגישים אך לא תמיד יודעים לתת לו שם.

אולי זו גם הסיבה שהיצירות של ד״ר אירנה סנדלר מבקשות מהצופה דבר פשוט מאוד: לא למהר להבין.

להישאר עוד רגע.

לתת לאור, לחומר ולצבע לעשות את שלהם.

כי לפעמים יצירת אמנות אינה צריכה לספר לנו מה היא אומרת.

היא צריכה לפתוח לנו מקום שבו משהו בתוכנו מתחיל לדבר.